Вы искали: superbia (Итальянский - Иврит)

superbia
גאווה

si grida, allora, ma egli non risponde di fronte alla superbia dei malvagi
שם יצעקו ולא יענה מפני גאון רעים׃

ascoltate e porgete l'orecchio, non montate in superbia, perché il signore parla
שמעו והאזינו אל תגבהו כי יהוה דבר׃

questo accadrà ad essi per la loro superbia, perché hanno insultato, hanno disprezzato il popolo del signore
זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על עם יהוה צבאות׃

inoltre non sia un neofita, perché non gli accada di montare in superbia e di cadere nella stessa condanna del diavolo
ואל יהי תלמיד הדש למען לא ירהב לבו ויפל בדין המשטין׃

nella bocca dello stolto c'è il germoglio della superbia, ma le labbra dei saggi sono la loro salvaguardia
בפי אויל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם׃

ma essi, i nostri padri, si sono comportati con superbia, hanno indurito la loro cervice e non hanno obbedito ai tuoi comandi
והם ואבתינו הזידו ויקשו את ערפם ולא שמעו אל מצותיך׃

io manderò i popoli più feroci e s'impadroniranno delle loro case, abbatterò la superbia dei potenti, i santuari saranno profanati
והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃

temere il signore è odiare il male: io detesto la superbia, l'arroganza, la cattiva condotta e la bocca perversa
יראת יהוה שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שנאתי׃

io punirò il mondo per il male, gli empi per la loro iniquità; farò cessare la superbia dei protervi e umilierò l'orgoglio dei tiranni
ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל׃

perché non montassi in superbia per la grandezza delle rivelazioni, mi è stata messa una spina nella carne, un inviato di satana incaricato di schiaffeggiarmi, perché io non vada in superbia
ולמען אשר לא אתרומם ברב גדל החזינות נתן לי סלון בבשרי מלאך השטן להכתני באגרוף למען לא אתרומם׃

tuttavia ezechia si umiliò della superbia del suo cuore e a lui si associarono gli abitanti di gerusalemme; per questo l'ira del signore non si abbattè su di essi finché ezechia restò in vita
ויכנע יחזקיהו בגבה לבו הוא וישבי ירושלם ולא בא עליהם קצף יהוה בימי יחזקיהו׃

abbiamo udito l'orgoglio di moab, l'orgogliosissimo, la sua alterigia, la sua superbia, la sua tracotanza, la vanità delle sue chiacchiere
שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו׃

abbiamo udito l'orgoglio di moab, il grande orgoglioso, la sua superbia, il suo orgoglio, la sua alterigia, l'altezzosità del suo cuore
שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃

lasciando adunque indietro le cose circa un principe immaginate, e discorrendo quelle che son vere, dico, che tutti gli uomini, quando se ne parla, e massime i principi, per esser posti più alto, sono notati di alcune di queste qualità che arrecano loro o biasimo, o laude; e questo è che alcuno è tenuto liberale, alcuno misero, usando uno termine toscano, (perchè avaro in nostra lingua è ancor colui che per rapina desidera d’avere, e misero chiamiamo quello che si astiene dall’usare il suo) alcuno è tenuto donatore, alcuno rapace; alcuno crudele, alcuno pietoso; l’uno fedifrago, l’altro fedele; l’uno effeminato e pusillanime, l’altro feroce e animoso; l’uno umano, l’altro superbo; l’uno lascivo, l’altro casto; l’uno intero, l’altro astuto; l’uno duro, l’altro facile; l’uno grave, l’altro leggiere; l’uno religioso, l’altro incredulo, e simili. io so che ciascuno confesserà, che sarebbe laudabilissima cosa un principe trovarsi di tutte le sopraddette qualità, quelle che sono tenute buone; ma perchè non si possono avere, nè interamente osservare per le condizioni umane che non lo consentono, gli è necessario essere tanto prudente, che sappia fuggire l’infamia di quelli vizi che li torrebbono lo stato, e da quelli che non gliene tolgano, guardarsi, se egli è possibile; ma non potendosi, si può con minor rispetto lasciare andare. ed ancora...
אם נניח אפוא בקשר לנסיך לדברים שבדמיון ונדון בדברים האמיתיים, אני אומר שכל בני האדם, כשמדברים עליהם, ובמיוחד הנסיכים, משום שהם מורמים מכולם, ניכרים בכמה מן התכונות האלה שמקנות להם או גנאי או שבח; כלומר, זה נחשב לנדיב, ההוא למִיזֶרו (אם להשתמש במונח טוסקאני, כי אָבָארו בלשוננו הוא גם מי שמשתוקק לחמוס כדי שיהיה לו, ומיזרו אנו מכנים את מי שנמנע יתר על המידה מלהשתמש במה שיש לו); זה נחשב לנותן, ההוא לחמסן; זה אכזר, ההוא רחמן; אחד מפר אמון, האחר נאמן; אחד נשי ורך-לב, האחר סוער ועז-רוח; האחד אנושי, האחר מתנשא; האחד שטוף בזימה, האחר צנוע; האחד ישר-דרך, האחר ערמומי; האחד נוקשה, האחר נוח לרצות; האחד כבד-ראש, האחר קל-דעת; האחד ירא-שמים, האחר בלתי מאמין, וכדומה.